שאלה מעולה!  אנחנו מעודדים את ההורים להסביר לילדים שזה כמו מכון כושר,
אבל לא לשרירים של הגוף, אלא לשריר של המוח ושל הלב.
ממש משתמשים במטאפורה ואומרים להם שמישהו רוצה להתחזק יותר השרירי הבטן – אז במכון כושר הוא עשה תרגילים לבטן,
אז למשל לילד שהוא רגיש ומפריע לו שהוא בוכה אנחנו נעבוד על שרירי הלב,
לילד שכועס ומתפרץ אנחנו נעבוד על שריר הסבלנות וכו'.
עכשיו איך מתאמנים על שרירי המוח והלב? אנחנו בכל מפגש לומדים תרגיל חדש שיעזור לחזק
מה שצריך בהתאמה למטרה של הילד.

במידה ויש לילד/ה מטרה חדשה – בהחלט יעזור להגיע שוב.
גם אם הילד היה אצל מאמן אחר והוא רוצה לעבוד שוב על אותה מטרה, כדאי להגיע.
כי כל מאמן עובד עם כלים אחרים,  וגם אנחנו לומדים ומתפתחים וחוקרים כל הזמן.
לנו בטח ובטח יש לכים חדשים ממה שהיו לנו לנפני שנתיים.
ואנחנו מאמינים גם שתהליכים הם ספירליים, כלומר ישש תרגולים שאם חוזרים עליהם
לומדים אותם יותר לעומק ואז מתקבלות תוצאות חדשות במציאות.

אנחנו מציעים שתגשו לזה בדרך קצת אחרת :
תזמינו אותו רק לפגישה ראשונה איתנו, אל תנסו לשכנע אותו לתהליך שלם.
ברגע שתגיעו אלינו למפגש ראשוני – אנחנו נסביר לו מה הוא יקבל בתהליך איתנו,
לרוב ילדים מסכימים להגיע רק לפגישה אחת שבסופה תגידו להם שרק הם מחליטים אם להמשיך לתהליך.
עצם זה שאתם מחזירים להם את היכולת לבחור, וזה לא נעשה בשכנוע,
זה מגדיל את הסיכויים לתהליך טוב יותר כי אז הילד בחר והוא יהיה יותר מגוייס לתהליך.
במקרים מסוימים אנחנו מבקשים פשוט להראות לילדים את האתר שלנו או את עמוד האינסטגרם שלנו,
כדי שהילד ירגיש שהוא קצת מכיר אותנו טוב יותר על מנת ליצור הרגשת הכרות מסוימת שנותנת בטחון.

קשיים בתחום הלימודי – בעיית קשב, מוטיבציה, פער בין ילד בבית לילד בבית הספר.
קשיים בתחום החברתי – לא מצליח ליצור קשר / לשמור על קשר, הילד יושב שעות בבית, מסתגר, בודד, לרוב עסוק רק במסכים.
קשיים בתחום המשפחתי – הילד/ה לא משתפים אותנו בחיים שלהם, במקום שהבית יהיה מקום של שמחה הוא מקור לכעס, ויכוחים עם ההורים, ויכוחים/אלימות עם האחים, כשהילד נכנס הביתה, הבית משתנה ועוד.
קשיים בתחום ההתנהגותי/ ריגשי – ילדים רגישים שבוכים המון, כעסים, כסיסת ציפוריים, גמגום, סיוטים, פחדים, בלק אאוט במבחנים, הסתגרות בחדר, חרדות, המנעות מאתגרים ומשימות בחיים.

סדרת המפגשים אורכת בממוצע בין  12-16 מפגשים.
בדרך כלל לאחר המפגש הרביעי מתחיל הילד לחוש בשיפור וגם הסביבה שלו,
מה שמשפיע מאוד על המוטיבציה שלו להמשיך ולהגיע למטרה.

שאלה מעולה!
במפגש הראשון עם הילד אנחנו תמיד מסבירים על מבנה המפגש:

בהתחלה משוחחים על השבוע שחלף
ואז לומדים כלי/תרגיל אימוני חדש דרך משחק או סיפור
אנחנו מתרגלים יחד את הכלי החדש
ובסיום המפגש תמיד יש זמן למשחק שלנו יחד.
אנחנו מקפידים לכתוב במחברת האימון את הכלי שלמדנו – ותמיד יש תרגול לבית.
כי הרי אנחנו צריכים להתאמן על הכלי החדש כדי להטמיע אותו.
אז זה ממש לא רק מפגש אחד של 45 דקות (-: אנחנו ממשיכים לתרגל כל השבוע.
בסוף כל מפגש אימון אנחנו מקליטים להורים הודעה בוואצ אפ עם הסבר קצר על התרגיל שלמדנו
וכך גם אתם חלק מהתהליך של הילד.
ואולי גם אתם תלמדו כלים חדשים לחיים על הדרך. (-:

כלומר מתחילת הדרך אנחנו בשקיפות מול הילד שהתהליך ידרוש ממנו עבודה ואחריות,
הרי זה חלק מתהליך האימון ללמד את הילד שהוא אחראי על החיים שלו ושיש לו את הכח הקסום לשנות אותם לטובה!

קודם כל יש הבדל משמעותי בין המילים טיפול לבין המילה אימון.
טיפול זה אומר שמישהו מטפל בילד, כלומר הילד יותר פאסיבי והמטפל עיקר האחריות היא עליו.
באימון אנחנו נותנים לילדים כלים , אבל האחריות על החלק של להתאמן היא על הילד – כלומר הוא זה שצריך להיות יותר אקטיבי.
בטיפול פסיכולוגי נותנים הרבה מקום לסיבות למצב שהגענו אליו היום, 
חקירה של העבר.
ובאימון הפוקוס הוא לאן אנחנו רוצים להגיע ועל קבלת כלים כדי להגיע לשם.
אנחנו יוצרים עם הילד/ה תמונה מנצחת ואנחנו עוזרים להם להגיע לשם. 

וזה חלק ממה שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו – שיהיו עצמאיים ויבינו שהכח בידיים שלהם לעצב את החיים שלהם.

ולמה זה חשוב? כי זה אומר שהילדים לא תלויים בנו!
אנחנו נותנים להם כלים שהם יוכלו ליישם אחר כך עבור כל מטרה בחיים שלהם.
אנחנו ממש לא מעוניינים להפוך להיות קביים בחיים של הילדים,
אנחנו רוצים לצייד אותם בארגז כלים ושהם ידעו שהם יכולים לסמוך על עצמם!